החלטה בתיק ת"א 41913-08

בהמשך להחלטה מפרוטוקול הדיון היום, להלן הצעת בית המשפט לסילוק התביעה בפשרה:

העובדות שבבסיס ההצעה, כעולה מעדותו המוקדמת של התובע, תחשיבי הנזק שהגישו הצדדים ותיקי המוצגים הם כדלקמן:

התובע, יליד 1967, היה במועד התאונה [11.2.2002] כבן 35 שנים. כיום התובע בן 45.

התובע יליד אוקראינה, היה במועד התאונה במעמד של עובד זר. לימים, לאחר התאונה, קבל התובע מעמד של עולה חדש והוא נושא ת.ז ישראלית ודרכון ישראלי. בשנת 2006 לערך, חזר התובע להתגורר באוקראינה, שם המחיה זולה יותר.

לתובע נגרמו שברים בחוליות עמוד השדרה, שהותירו אותו פרפלג, משותק בחלק גוף תחתון ללא שליטה על הסוגרים, ומתנייד בכסא גלגלים. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 100% בגין פרפלגיה, פגיעה בשלפוחית השתן והפרעה רקטאלית.

לטענת התובע, הוא סיים לימודי הנדסת מערכות בארץ מוצאו, ועתיד היה לקבל הכרה במקצועו כמהנדס גם בארץ, לאחר הסדרת מעמדו כעולה חדש. יחד עם זאת, לא עבד במקצועו באוקראינה, אלא במה שהגדיר כ"שאו ביזנס". התובע עוסק בכך באופן חלקי גם היום.

באשר לנסיבות התאונה, מדובר בהתמוטטות קיר, שבנייתו לא הושלמה. התובע עבד באתר העבודה ימים ספורים לפני התאונה. הוא נשלח לבטן צינורות ביוב, ועבד ליד הקיר אך ללא קשר עמו. בשלב זה, לא נראה כי לעבודת התובע לא הייתה כל השפעה על התמוטטות הקיר, ובנסיבות אין לייחס לתובע כל אשם תורם.

על פי דו"ח חקירת התאונה בתאונת העבודה, התאונה נגרמה בשל אי נקיטת אמצעים להבטחת יציבת הקיר. אמנם מדובר היה במזג אויר סוער, אך קירות אינם צריכים להתמוטט בשל משבי רוח, ואם בנייתם לא הושלמה והם צפויים להתמוטט במזג אויר סוער, אסור היה להעמיד את התובע לעבוד בסמוך לקיר.

כך, שהאשם נופל בראש ובראשונה על חברת הבניה - הנתבעת 4. גם לקבלן הצנרת הנתבע 3 אצלו הועסק התובע בפועל אשם, כמי שהציב את התובע לעבוד במקום מסוכן, ליד קיר שבנייתו טרם הושלמה. אשם תורם מופחת - לחברת כח האדם, מעסיקתו של התובע, אשר צריכה לוודא כי היא שולחת את העובד לעבוד במקום עבודה השומר על כללי הבטיחות.

לצרכי פשרה מוצע לחלק האחריות כדלקמן:

נתבעים 4-6 - היזם וחברת הבניה 50%

הנתבעת 3 - 30%

הנתבעת 1-2 - 20%.

חלוקת אחריות זו מוצעת בפן הנזיקי בלבד. בשלב זה, לא אכנס לפירוט כפלי הביטוח, והצדדים מונחים לברר זאת בעצמם, לאור חלוקת האשם בנזיקין.

שכרו הרבע שנתי עובר לתאונה עמד על 12,362 ש"ח -[נ/2] ובממוצע לחודש 4,121 ש"ח ברוטו, אשר שווים המשוערך [הצמדה בלבד] למועד החישוב [במעוגל] 5,270 ש"ח.

מאז התאונה, התובע כמעט ואינו עובד. לפי פרופ' עורי, התובע איבד את יכולתו להתפרנס בשוק התחרותי. חרף קביעה זו, כעולה מעדותו המוקדמת של התובע, הוא יכול לעבוד באופן מצומצם בהפקות מוסיקה, הקלטות, בניית אתרי אינטרנט. אלא שהכנסתו מעבודה זו אינה משמעותית והוערכה על ידו בכ- 2,000 $ לשנה.

יצאתי מנקודת הנחה, שהתובע היה ממשיך לעבוד כפועל בניין לפחות עד הסדרת מעמדו בארץ כעולה חדש, לאחר מכן, היה לומד באולפן, רוכש את השפה העברית ומשתלב תוך מספר שנים בעבודה אחרת, בין בתחום שלמד באוקראינה ובין בתחום ההפקות המוסיקליות.

לצורכי פשרה, אניח כי התובע היה ממשיך לעבוד כפועל בניין למשך 5 שנים ממועד התאונה ולהשתכר כ- 5270 ש"ח לחודש והחל משנת 2007 ועד לגיל 67 לפי 75% מהשכר הממוצע במשק בישראל [העומד היום על 8,994 ש"ח], דהיינו: 6,745 ש"ח אך מתוך התחשבות בשכר שלו בתחום ההפקות המוסיקליות לפי עדותו, יועמד ההפסד החודשי על 6,000 ש"ח.

הפסד לעבר - 5 שנים לפי 5,270 * 12 * 5 = 316,200 ש"ח.